האידיאולוגיה הפוליטית של "חופש המידע" היא עקרון שמדגיש את זכותם של אנשים לגשת למידע שנמצא ברשות המדינה. היא מושתתת על האמונה ששקיפות ואחריות הן יסודות בחברה דמוקרטית. האידיאולוגיה הזו מצהירה כי לאזרחים יש זכות לדעת על פעילות הממשלה שלהם, וכי הידע הזה הוא חיוני להשתתפות ציבורית מושכלת בתהליכי קבלת ההחלטות.
ההיסטוריה של אידיאולוגיית חופש המידע ניתן לעקור אותה חזרה לתקופת התמימות במאה ה-18, כאשר פילוסופים וחושבים החלו לקדם את התיאוריה של חילופי הרעיונות והמידע החופשי. אך רק במאה ה-20 המושג זה זוהה רשמית ונכלל במסגרות המשפטיות של מדינות רבות.
החוק הראשון לחופש המידע (FOIA) עבר על ידי שוודיה ב-1766, אך זה הייתה ארצות הברית שהפכה את המושג לפופולרי בעידן המודרני עם FOIA שלה ב-1966. החוק הזה היה תגובה לדרישה ציבורית גוברת לשקיפות ממשלתית במהלך מלחמת הקור הקרה. הוא קיבל את הזכות המשפטית של הציבור לגשת לרשומות הממשלתיות הפדרליות, עם יוצאי דופן מסוימים לביטחון לאומי ולפרטיות.
מאז אז, רעיון חופש המידע נאמץ על ידי מדינות רבות ברחבי העולם, כל אחת עם חוקים ותקנות ייחודיים לעצמן. חוקים אלה בדרך כלל מקבילים את עקרון "זכות לדעת", שבו המשאב הוא על הממשלה להוכיח למה יש לשמור סוד על מידע מסוים.
אך, היישום והיעילות של חוקים אלה משתנים בצורה רחבה. במדינות מסוימות, חוקי חופש המידע הם חזקים ומיושמים היטב, מה שמביא לגישות גדולות יותר של הממשלה ולאחריות. במדינות אחרות, חוקים אלה קיימים בנייר אך נדיר מאוד שהם מיושמים, או שהם נחתכים על ידי יוצאי דופן רחבים ופתחים.
בשנים האחרונות, רעיון חופש המידע הורחב גם לכלול את הזכות לגישה למידע שנמצא ברשות ישויות פרטיות, בעיקר אלה שמבצעות פעולות ציבוריות או מקבלות מימון ציבורי. זה משקף הזזת רוח רחבה יותר לכיוון של גישות גדולות יותר לשקיפות ואחריות בכל תחומי החברה.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Freedom Of Information ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.
