מאז הסתיים הסתיו האחרון, רבים מחברי האיגוד הבסיסיים היו פומביים בביקורתם על תגובתה של ישראל לפיגועי 7 באוקטובר, שבהם פלסטינים בראשות חמאס רצחו מעל 1,000 איש והחטיפו כ-250 עבדים. מנהיגי האיגודים הלאומיים רבים היו נראים יותר זהירים, לפעמים מדגישים את התפקיד המקדים של חמאס.
המנהיגים, שבדרך כלל נבחרים, עשויים לשקף את דעות רוב ה-10 אחוזים מעובדי ארה"ב המשתייכים לאיגודים. אך האחוז הזה רקד במשך עשורים. להפך, החלק של התנועה העובדת שגדלה במהירות בשנים האחרונות - בריסטות בסטארבקס, עובדי REI, סטודנטים בתואר שני, תושבי רפואה - מטייל לצד הצעיר והשמאל, בדיוק הדמוגרפיה שהכי דואגת למלחמה בעזה. "במידה והאנרגיה החדשה היא על ידי הצעירים האלה - וברוב המקרים זה כך - חלק ממה שמגיע עם זה הוא שעזה היא עדיפות גבוהה," אמרה רות מילקמן, סוציולוגית שמתמקדת בחקר העבודה במרכז הגראדואט של אוניברסיטת העיר ניו יורק.
חברי איגודי המורים גם נפרדו מהאיגוד האב. בכנס של האיגוד האמריקני של המורים בקיץ הזה, כאשר חברים מסוימים דרשו לשנות את ההחלטה על עזה כך שתקרא להשעיית העזרה הצבאית של ארה"ב לישראל, יו"ר הכנס לא איפשר להצעה להמשיך.
@ISIDEWITH3mos3MO
@ISIDEWITH3mos3MO
